סיפור על עוגת ג'לי תות

ערב שבת. מסביב לשולחן עם מפה לבנה, אוכלים, מקשקשים, צוחקים. אבא, אמא ושלושה ילדים. בסמוך אליהם, תינוק בן חצי שנה, מגרגר להנאתו בתוך עריסה לבנה.

אבא ואמא מחליפים מבטים, אין מנוס. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין.
אמא מביאה מן המטבח את הקינוח האהוב ביותר על כולם – עוגת ג'לי תות בוהקת ואדמדמה.
כל אחד מקבל פרוסה גדולה, נדיבה מהרגיל. אך לפני כן, חכו רגע, שומעים ילדים?

זוכרים איזה כיף היה לנו כשגרנו בפריז? כמה טיילנו, איזה אוכל טוב אכלנו ואילו חוויות צברנו, נכון שהיה מדהים?

אז עכשיו יש לנו הזדמנות לחוויה נוספת ובקרוב נעבור שוב לגור בארץ אחרת. נחשו איזו ארץ? איפה יש את הפסטה והפיצה הכי טעימות בעולם? אתם מבינים? אנחנו עוברים לאיטליה! 

ילדים? ילדים? מישהו רוצה לומר משהו?
אנחנו מבינים שאתם מופתעים ושהראש רץ לכם לכל הכיוונים. אתם יודעים שאנחנו כאן לכל מה שאתם צריכים. 

ילדים?

אז הבן הגדול מתפרץ "אין מצב שאני עובר" ואחיו הצעיר ממנו צועק "למה אתם עושים לנו את זה?" והקטנה פורצת בבכי קורע, ואומללות גדולה פושטת על בית שעד לפני רגע היה שמח. 

ובתוך כל הכאוס, שני הורים, שלרגע לא בטוחים שאת הדבר הנכון הם עושים, ואולי בעצם נרד מכל הרעיון?

עד שהשתלבו פה בארץ, איך אפשר עכשיו להפוך את הכל?

שלושה כסאות נגררים לאחור, שלושה ילדים רצים כל אחד לחדרו, דלתות נטרקות בשאון גדול. מסתגרים, מתייפחים.. הרסנו להם את החיים??